העולם מתפתח ואי אפשר להישאר מאחור! החברה הטכנולוגית בה אנו חיים, מאופיינת בשינויים תמידיים המתרחשים באופן מואץ, בכל תחומי החיים. על מנת להבטיח כי בוגרי מערכת החינוך יהיו ערוכים לשינויים אלה ויצליחו להשתלב, באופן מיטבי, בחברה הגלובלית עתירת הידע, יש צורך לוודא כי מערכת החינוך מספקת את הכלים המתאימים לכך. לאור האמור לעיל, יזמה עיריית בת ים כבר בשנה"ל תשע"א פרוייקט חלוקת טאבלטים   ל 850 תלמידי כיתות ז'-ח' ו כ 150 מורים בעיר.

בשנת הלימודים הקרובה יקבלו כ 2,500 תלמידים בבת ים, מכשירי טאבלט בהם ילמדו באמצעות תוכנת לימוד דיגיטלית.

לכאורה, נשמע מצוין – "העתיד כבר כאן". נשאלת, אם כן, השאלה: מדוע אמש, בחדשות ערוץ 2 הביעו ההורים את התנגדותם לפרוייקט ואף פועלים במרץ רב להחתים על עצומה כנגד הפרויקט?!

אכן, "לא כל הנוצץ זהב הוא"! על פניו, הפרויקט נראה ונשמע מאוד מבטיח ואולם, לצערנו, כמו רב הדברים בחיינו, גם כאן נכנס השיקול הכלכלי ובאופן משמעותי. האם מדינת ישראל ו/או מי מרשויותיה המקומיות או האזוריות ערוכות לתקצוב פרויקט שכזה???! התשובה כמובן שלילית ומכאן שהנטל הכלכלי נופל על ההורים, אשר לא בהכרח, יכולים ו/או רוצים לממן את הפרויקט. מעבר לכך, טוענים ההורים כי השימוש שנעשה בטאבלטים בשנה החולפת הינו מזערי ומתוך כך, אין סיבה להשקעה – המחברות וספרי הלימוד מספיקים לדידם.

לעניות דעתי, עד אשר לא ימצא פתרון כלכלי אמיתי ומשמעותי למערכת החינוך בכללותה, לא ניתן יהיה לשלב, באופן יעיל, את הטאבלטים ו/או מקבליהם  בקרב התלמידים.

ראשית, ללא תקציב לא ניתן להכשיר מורים. כשאלה האחרונים, אינם מכירים לעומק את הכלי, סביר כי מרביתם יתקשה, אם לא יתנגד, להכנסתו למערכת החינוך. אל לנו לשכוח כי הטאבלט ודומיו, הינם אמצעים ולא מטרה. מתוך כך עולה השאלה - "מה עושים עימם וכיצד משתמשים בהם?".אמנם, ניתן לומר כי אין גבול למענה שמכשירים טכנולוגיים אלה יכולים להעניק בתחום החינוך ואולם, בהנחה שמורה לא עבר הכשרה ואינו בקיא הן באופן התפעול והן באופן בו ישלב את הפדגוגיה עם הטכנולוגיה, הרי שהטכנולוגיה הופכת לא רק להיות "בלתי רלוונטית" אלא מהווה מטרד. כמו כן, עלות רכישה בסיסית של מכשירי הטאבלט לכל תלמיד, הינה גבוהה וכך גם עלויות התחזוקה והתיקונים במקרה של תקלה/שבר.

יתרה מזו, כפי שכבר ציינתי - האופן המואץ בו מתרחשים השינויים בחיינו, בעקבות ההתקדמות הטכנולוגית, מביא למציאות בה כלי שהיה טוב ושמיש בשנת לימודים אחת, אינו רלוונטי כלל בשנה שאחריה – אינו תומך בתוכנות ואפליקציות המתעדכנות ומתחדשות, חדשות לבקרים. .

לסכום, דרוש שינוי תפישתי בסיסי, בקרב הנהגת המדינה, בעקבותיו ישתנו סדרי העדיפויות בנושא חלוקת המשאבים., כאשר יבינו מנהיגנו כי "החינוך מעל הכל" המשאבים הראויים יופנו לטובתו כך נזכה לחינוך טוב יותר לילדנו, חינוך שבכללותו הטמעת הטכנולוגיה המשמשת כאמצעי, עזר יוצא מן הכלל, להשגת מטרתנו – הכשרת בוגרים יעילים ומועילים לחברה במאה ה 21.

הערכת עמיתים יעילה ומועילה?! לעיתים!

במסגרת הקורס "עיצוב סביבות למידה מתוקשבות" הוטל עלינו הסטודנטים, ליצור יחידת לימוד משולבת הוראה דיגיטלית. כשבועיים לפני סיום הסמסטר, כל סטודנט / קבוצת סטודנטים נתבקשו להעלות את יחידת הלימוד אל ה moodle, כשהיחידה כבר בשלבים מתקדמים, זאת במטרה לבצע הערכת עמיתים. כל יחידה "זכתה?!" לשני משובי הערכה, משתי קבוצות שונות, עפ"י חלוקה שנקבעה ע"י המרצה ד"ר אתי כוכבי.  את יחידת הלימוד שלי, בחרתי ליצור בנושא "היקף המעגל", במטרה להשתמש בה בשנה"ל הקרובה - בה אני מלמדת מתמטיקה תלמידי כיתות ו'.  אציין כי היחידה נבנתה תוך התייעצות עם שתי חברות – מדריכות מתמטיקה במחוז דרום, אשר העירו והאירו טרם העליתי את היחידה אל ה moodle, להערכת העמיתים. בעת קבלת המשוב, הופתעתי לקבל שני משובים קוטביים – מחד: קבוצת סטודנטיות אשר שיבחה ואהבה מאוד את יחידת הלימוד. את מרבית הערותיה / הארותיה קיבלתי - הוספתי ושניתי את היחידה בהתאם. מאידך, סטודנט שקטל! את היחידה מתחילת ועד סופה.  אציין כי עשה זאת בשפה ובדרך עדינה ומכבדת. בעקבות סיטואציה זו, עלו בראשי מספר שאלות: ראשית, היתכן...?! שישה אנשים, ובכללם אני, מעריכים את היחידה באופן מסוים ואדם שביעי באופן הפוך לחלוטין?! ניסיתי לבדוק את האפשרות שהמחוון אינו ברור דיו ונתון לפרשנויות. ואולם, מסקנתי הייתה המחוון ברור, מובן וחד משמעי. בשיעור השבוע, כאשר פגשתי את הסטודנט המעריך, שוחחנו ביננו, שיחה כנה אמיתית ומכבדת. פתחתי את השיחה באומרי "הבנתי שלא התחברת ליחידת הלימוד שלי..." הסטודנט שחש נבוך, ענה כי פנה אל המרצה בבקשה לא להעלות את הערכתו בפורום לעיני כל, אלא לעיניה ולעיני בלבד, אך נענה בסירוב. הסטודנט הרגיש מאוד לא נח עם הערכתו, חשש כיצד תתקבל על ידי ואולם, ביודעו שהוא נבחן על יכולת ההערכה שלו, החליט לכתוב את דעתו במלואה וללא פשרות. סיטואציה זו מביאה אל השאלות: "כן או לא הערכת עמיתים?" תשובתי - כן! "בפומבי?" תשובתי - לעיתים!, לא באופן גורף ובוודאי לא בניגוד לרצון המעריך ו/או המוערך. עוד אציין כי הערכה זו, על אף שנכתבה, כאמור, בלשון עדינה לא הביאה לתוצאה המקווה. אינני יודעת אם הסיבה הינה "אנטי תת הכרתי" או התנגדות הכרתית לכתוב, אך לא שינתי ולו דבר אחד ביחידת הלימוד בעקבותיה. לעומתה, הערכת הקבוצה האחרת הניבה את התוצר המצופה והביאה למספר שינויים ותוספות ביחידה.