אפליקציית Books iRead בפייסבוק

שנת הלימודים תשע"ג החלה השבוע בהתרגשות גדולה. כבכל שנה, בכל בית ספר ובכל כיתה נערכות אספות הורים. השנה,זו הפעם הראשונה שנבצר ממני להשתתף באספת הורים בכיתתו של בני, הלומד בחט"ב - בכיתה ח', במקומי הלך אביו. ואולם מאחר וחשתי "מנותקת" שאבתי כל "פיסת מידע" על הנאמר והנעשה שם. אחד העדכונים שקיבלתי, היה ויכוח בין שתי אמהות: האחת העלתה בפני מחנכת הכיתה את הטענה: "מדוע נתנו לילדים לחופש מטלת קריאה?". הילדים נתבקשו לקרוא שני ספרים ולכתוב עליהם עבודה. לדעתה, זהו "סוג של גזילת חופשתם, חופש פשוטו כמשמעו חופש, ללא מטלות!". לעומתה, אם אחרת, הציגה את הנושא מנקודת ראות שונה: "אנו רוצים לחנך את ילדינו לקריאת ספרים, אם לא עכשיו אימתי?! שישבו קצת פחות מול המחשב ויכתבו קצת פחות סטטוסים בפייסבוק!..." לו הייתי שם, ודאי יכולתי להציע "פשרה" - קריאת ספרים ושימוש מושכל בפייסבוק, אינם סותרים אלא אף משלימים זה את זה!. אפליקציית iRead  Books  בפייסבוק -  שיתוף בין התלמידים בתובנות, חוויות, המלצות ורגשות http://apps.facebook.com/ireadit/. יחד עם זאת, יש לשים לב אם ניתן להפוך אפליקציה זו לכיתתית בלבד. אם לא, ניתן ליישם זאת, בדף פייסבוק ייעודי דוגמאת  For those who love reading books אך, כקבוצה סגורה. מיותר לציין כי הטכנולוגיה "התגייסה" לעזרתי ושלחתי למחנכת הצעה זו בדוא"ל. שמחתי לקבל על כך תגובה חיובית נלהבת, תוך הבטחה כי השימוש באפליקציה ייושם כבר במהלך שנה"ל הנוכחית. כעת, שואלת את עצמי: האם מערכת החינוך הרוויחה עוד מורה ה"מכוונת אל המקוון"?!.

כיתה קטנה משמע חינוך ולמידה איכותיים?!

בבית ספר "שדות יואב", שהיה עד שנה"ל תשע"א ביה"ס היסודי היחיד במועצה אזורית "יואב", נהינו בד"כ התלמידים והמורים  ממספר קטן של תלמידים בכיתה. עם גידול מס' התושבים במועצה – בניית הרחבות ביישובים, החל גדל בהתאמה, גם מס' התלמידים. אי לכך, הוחלט לפתוח בי"ס יסודי נוסף – "האלה" – בית ספר צומח.  האחרון החל את עבודתו, עפ"י דרכי העבודה הנהוגים ב"שדות יואב" -  שיטת לימוד ייחודית "שיטת הנושאים" http://goo.gl/auxxQ

כעת, שנתיים לאחר פתיחתו של בי"ס "האלה", מנהלים הורי וועד ביה"ס, מאבק מול המועצה בקריאה: "כן לכיתות הקטנות"!. דרישתם, לשמור על סטנדרטים של עד 25 תלמידים בכיתה. בעיקר בהתחשב בעובדה שמדובר בשיטת הנושאים (ראה קישור). לעומתם המועצה הבהירה ש"היא שואפת ל 25 תלמידים בכיתה אך ה"הקו האדום הוא עד 30". מיותר לציין, כי כמו רב הדברים בחיינו, מדובר בשיקולים כלכליים.

השבוע פנתה אלי חברה, אחת מחברות הוועד, בבקשה להצטרף למאבק והופתעה לסירובי, שהרי לדעתה אני "בעלת אינטרס" - בשנה הבאה ביתי הצעירה תעלה לכיתה א'. 

ניסיתי, אם כי ללא הצלחה מרובה, לשכנע אותה בעמדתי. ראשית: אמנם, מספר מצומצם של תלמידים זה חיובי וחשוב אך, 17 תלמידים בכיתה זו כיתה קטנה מידי לטעמי – בעיקר במובן החברתי. בהתחשב במרחקים הגדולים בין הישובים קיים קושי לקיים מפגשים חברתיים אחה"צ. במידה והמועצה תתחייב  ל 25 תלמידים לכל היותרבכיתה, ויהיו 51 תלמידים בשכבה, הרי שתיווצרנה כיתות כנ"ל.

אכן, מועצת "יואב" חרטה על דגלה לשים את החינוך בראש סדר העדיפויות, אך לעניות דעתי,    30 תלמידים בכיתה אין פרושו סתירה לחינוך איכותי.

עוד אציין כי כיתה קטנה עם מורה מסורתי, משולה בעיני לכיתה בה לכל תלמיד יש מחשב נייד / טאבלט והמורה עומד במליאה עם ספר ומכתיב שיעור בהיסטוריה... מניסיוני, לצערי, פגשתי מורים רבים אשר גם כשיש בידם חצאי כיתות משמע 14-18 תלמידים, הם אינם משנים את שיטת ההוראה, כאילו היו בכיתה עם 40 תלמידים. לעומתם, מורים איכותיים, (דוגמת מירי שני, שהייתה מחנכת של בני הבכור, ב"שדות יואב" ועבדה בשיטת הנושאים), סביר שיגיעו לכל תלמיד, גם יהיו בכיתתם 33 תלמידים –לא קל נכון, אך אפשרי!.

אמירה זו מחזירה אותי מספר חודשים אחורה, אל הפרסום שלי "מקומנו המורים כמחנכים" ומחזקת את דעתי, כי אישיותו ויכולותיו של המורה, הם שיצעידו את דור העתיד להצלחה! גודל הכיתות והאמצעים הטכנולוגיים הקיימים, הינם אמצעים ולא מטרה. אמנם, איני מטילה ספק בדבר נחיצותם של הנ"ל, שהרי הם גורמי סיוע משמעותיים, אך בסופו של דבר, החינוך הוא בידינו המורים, זאת כמובן מבלי להתעלם מחלקם החשוב ביותר של ההורים.

Web log - היומן האישי של פעם

את מקומו של "היומן האישי של פעם" תופס כיום היומן המקוון -web log  המוכר לנו כ"בלוג". הבלוג משמש להבעת עמדות, דעות ותחושות בנימה אישית וכמובן סוביקטיבית של הכותב. ואולם, כמו מרבית התהליכים המתרחשים בחיינו, גם כאן גבולות הפרטיות הולכים ומטשטשים תוך שהגיגנו, רעיונותינו ותחושותינו הופכים אט אט לנחלת הכלל.

אריאלה לונברג כותבת בבלוג שלה: יש מי ששומע?  http://goo.gl/H9xtJ  "... אני מאמינה שעצם הפרסום משפיע על המוטיבציה לכתיבה מתוך כך שלראשונה יש קוראים לכתיבתם של הילדים... התלמיד כותב לראשונה לקהל יעד.  יש לו קול,  הוא נחשב, כתיבתו יכולה לחולל משהו. אין ספק שדבר זה מעורר את המוטיבציה לכתיבה...". בניגוד לאריאלה ברצוני כאן להטיל ספק בעובדה ש"בלוג בהכרח מעורר מוטיבציה לכתיבה". לעניות דעתי, שימוש בבלוג ככלי למידה, אכן עשוי לשפר את תהליך הכתיבה, הוא חושף את הלומדים לטכנולוגיית המחשבים  ומאפשר לתת דגש לנושאים הנלמדים בתכנית הלימודים. כמו כן,  ניתנת פומביות להגיגים אישיים, תוך יכולת לרפלקציה עתידית וקבלת תגובות עמיתים. ואולם, אני שואלת את עצמי: האם הבלוג בהכרח מתאים לכלל התלמידים ובאמת אצל כולם מעודד לכתיבה???! האם אין תלמידים בעלי רתיעה לחשיפה – אם מפאת אופיים או מפאת העובדה שהם מודעים לשגיאות הכתיב שלהם?! התשובה היא: בוודאי שיש! ועל כן אנו כמורים צריכים להפעיל, כתמיד, שיקול דעת. כמו בכל שילוב של טכנולוגיה בהוראה, תפקידו של המורה הוא בחירת הכלי הנכון עבור התלמיד המסוים, כך שיקדמו אל  המטרה באופן המיטבי, תוך ניצול הערך המוסף של הטכנולוגיה בהוראה ולא שימוש העשוי לגרום נזק.

סרט בשיעור משמע "שיעור מהסרטים"?!

במסגרת הקורס "עיצוב סביבות למידה מתוקשבות", במטרה ליצור יחידת לימוד מתוקשבת, הריני תרה ברחבי האינטרנט אחר חומרי לימוד, איכותיים. שמחתי "לגלות" את האתר החינמי "אני 10" המציע סרטוני וידאו קצרים בנושאים מגוונים מתוכנית הלימודים במתמטיקה לכל הכיתות א'- י"ב  http://ani10.org/ 
אתר זה הינו יוזמה ברוכה של הגב' מאיה קלנר, אדריכלית במקצועה ומטרתה בפועלה זה, לסייע לתלמידים בצמצום פערים במתמטיקה כפי שהיא מספרת בראיון טלוויזיוני אצל אורלי וגיא:      

 www.youtube.com/watch?v=_3lcjYAQ8ZU

 "אתר 'אני 10' הוא ביטוי נהדר לאכפתיות ונתינה באינטרנט בתחום החינוך...", כפי שכתב יורם         אורעד

 http://shluvim.macam.ac.il/pg/news/yoramorad/read/40042/-10

בעודי מתלהבת מה"תגלית" החדשה ומשלבת סרטון במהלך שיעור ביחידת הלימוד, אותה אני        מכינה, התקיים במסגרת הקורס "הערכת סביבות למידה מתוקשבות" השיעור: "שיעור מהסרטים" בהנחיית ד"ר ליאת אייל, בו למדנו כיצד יש לבחון סרטים ובאיזה אופן ראוי להשתמש בהם. 

בתום השיעור, קיבלה יחידת הלימוד שלי "תפנית". הסרטון מאתר "אני 10" וסרטון נוסף של "בריינפופ", על אף היותם טובים, הוצאו מהשיעור שהרי אין בכוחם להוות תחליף להוראה שלי בכיתה בזמן השיעור. עם זאת, מאחר ומצאתי אותם כסרטונים איכותיים השימוש בהם הוסב כהסבר נוסף עבור אותם תלמידים הזקוקים לו בבית – אלה שלא הבינו דיים או כאלה שפספסו מסיבה כלשהי את השיעור. זוהי תוספת ראויה העונה על צרכים ספציפיים של פרט זה או אחר.  אפשרויות נוספות לשימוש בסרטוני הסבר אלו הן: כהתרמה לקראת השיעור. כאשר הלומדים מגיעים לשיעור לאחר שצפו בסרטון, נקודת הפתיחה של השיעור שונה. כמו כן, סרטונים אלה יכולים להוות גם העשרה, מעבר לחומר הנלמד בכיתה.

עלינו המורים, כצרכני הידע מוטלת החובה להשתמש בידע באופן מושכל – לבחור את הסרטונים כך שיקדמו אותנו לעבר מטרת השיעור תוך ניצול מירבי של הערך המוסף של הטכנולוגיה.

הוראת תנ"ך בעידן הדיגיטלי

אץ רץ לו הזמן, וקיצו של החופש מתקרב...

היום בשעות הצהרים – שהן שעות היקיצה של בני המתבגר, כמו של מתבגרים רבים אחרים, הביע באוזניי בני "דאגה" כי: "הינה מסתיימת החופשה הגדולה וחוזרים ללימודים המעצבנים, המיותרים והמשעממים". למען גילוי נאות, לא יכולתי שלא להבין אותו, שהרי מה רע לקום            ב 12:00, לבלות עם חברים עד השעות הקטנות של הלילה, ללא מחויבויות של לימודים ומבחנים?! – הרי גם אני הייתי בגילו ובהחלט הבנתי לליבו.

יחד עם זאת, אמירתו זו זימנה לנו שיחה מעניינת ומעמיקה על חשיבותם של הלימודים.            אחת מטענותיו הייתה "מקצוע כמו תנ"ך, מי בכלל צריך ללמוד אותו, סתם שעמום ו'חוצמזה', אני לא דוס!"

משפט זה עימת אותי עם מספר נקודות שעמן צריכים המורים לתנ"ך להתמודד, כיום אף יותר מבעבר:

ראשית – "הבעלות" שלקחו חלק מהדתיים על הדת והתנ"ך, מביאה לסוג של אנטי מצד חלק מהציבור החילוני. יתרה מזאת,  שפת התנ"ך, קשה ובלתי מובנת והטקסטים עימם צריכים התלמידים להתמודד ארוכים.  "סוד" ידוע הוא שכיום הילדים ממעטים לקרוא ספרים בכלל, אזי ספר בשפה כה בלתי מובנת ובהתחשב בעובדה שב'עידן הדיגיטלי' הם מורגלים לקריאה מסוג אחר – כל אלה הופכים את לימוד המקצוע לבעייתי.

לאחר שניסיתי לשכנע את בני, (בהצלחה יחסית להערכתי), כי לדתיים אין בעלות על הדת וכי כפי שאמר יגאל אלון: "עם שאין לו עבר, ההווה של דל ועתידו לוט בערפל" ומתוך כך זכותנו ואף חובתנו, להכיר את ההיסטוריה של העם היהודי,כל שנותר לי הוא "להתמודד" עם נושא ה"שעמום".

עפ"י תפסתי מאז ומעולם – המורה הוא זה ש"עושה את המקצוע" מורה טוב יכריע את הכף לזכות המקצוע ואילו מורה פחות טוב דן את המקצוע לחובה.

כיום ב'עידן הדיגיטלי', מקומנו כמורים, נהיה חשוב אף יותר מבעבר! אמנם, אנו כבר לא כבעבר מקור הידע, אך ההכוונה אל האתרים הנכונים ה"מתגייסים" לעזרתנו, ומביאים להסתכלות אחרת על המקצוע, היא זו שתקבע את יחסם של התלמידים ללימודים בכלל ולמקצועות ספציפיים בפרט.  

עמותת 'סנונית' לקידום ההוראה המתוקשבת,  "פתחה את שעריה" במטרה להנעים ולהיטב את כלל השיעורים ובכללם תנ"ך בבתי הספר היסודיים והעל יסודיים:

מקראנט:  http://www.mikranet.org.il/kids/  מכיתה ב' ועד י"ב.

התנ"ך כולו מוצג באופן דיגיטלי. קיימת אפשרות חלוקה עפ"י נושאים ופיסוק הטקסט, ניתן לשנות את גודל גופן הקריאה, קיימת אפשרות שמע, פרושי מילים קשות והקראה – ניתן מענה, יוצא מן הכלל, לשונות בין התלמידים. פעילויות בדרגות חשיבה שונות חידונים סרטונים והכל בצורה מזמינה וידידותית המתאימה כאמור לגילאים השונים.

בקישור: http://comics.mikranet.org.il/?/comix_main.html  המיועד לתלמידי כיתות היסוד, מועבר הסיפור המקראי באמצעות קומיקס. השפה המקראית, הבלתי ידידותית והבלתי ברורה, מוצגת לילדים באמצעות הדמויות המקראיות המלוות את סיפור העלילה. הסיפור מוגש באופן ברור ומוטעם לאוזניהם של הילדים.  

מיותר לציין כי גם לרשות המורה חומרי עזר רבים כנסו, השתמשו ותהינו!!!