הערכה תלמידים במערכת החינוך:

הערכה – תהליך איסוף נתונים לבדיקת הצלחתו של אובייקט כלשהו: תכנית לימודים / פרויקט / בית ספר / מורים / תלמידים.

לאחר איסוף הנתונים בדיקתם וניתוחם מתקבלת החלטה לגבי אופן המשך פעולה.

תהליך ההערכה הינו תהליך שיש לבחון לאורך זמן ולא באופן חד פעמי.

ברשומה זו מבקשת לבחון את השאלה באיזה אופן אנו, כמורים, מעריכים את תלמידנו במערכת החינוך והאם נכונה דרך זו?

באופן תאורתי, ידוע היום ראה מאמרו של Kozma, כי הערכות תפקודיות ופרויקטים, מספקים לתלמידים משימות הבודקות רמות ידע גבוהות, הדומות למשימות איתן יתמודדו בבגרותם בעולם העתידי ועם זאת בפועל, עדיין מדדי ההצלחה במערכת החינוך מבוססים על שיטת הערכה מסורתית – מדדים סטטיסטיים כמותניים הבוחנים את הילד על ידע מצומצם במקצועות שונים, ובודקים את מידת הצלחתו במבחני המיצ"ב, מפמ"ר ובגרות. מדד ההצלחה – הישגים גבוהים במבחנים.

לעניות דעתי, אנו עושים עוול לתלמידנו. ילדים שונים, בעלי יכולות שונות נאלצים לעמוד בסטנדרטים זהים. יתרה מזאת, אנו חוטאים למטרה אליה אנו שואפים – הכנת הילדים לחיים עתידיים, להיות אזרחים יעילים ומועילים בחברה. שינון חומר, כפי שבא לידי ביטוי כיום, במרבית המבחנים אינו חותר למטרה זו! 

רפלקציה על כתיבת בלוג

את סמסטר ב', בעת קבלת המשימה לפתיחת בלוג, התחלתי עם סימן שאלה גדול, 

מה אכתוב וכיצד?

ראשית, אציין כי העדפתי הינה לתחום הריאלי ופחות לתחום הכתיבה המילולית.

כמו כן, אוכל להעיד על עצמי כעל "אדם סגור אשר אינו נוטה לשתף את הסביבה 

במחשבותיי, דעותיי ואם אני עושה כן זה בד"כ את סביבתי הקרובה בלבד".

והינה, מוצאת את עצמי שותפה פעילה במהפכה הדיגיטאלית שבה

החשיפה והשיתוף הם חלק בלתי נפרד מהמציאות! 

אם להודות באמת, אין זה פשוט עבורי אך משתדלת להתמודד "בגבורה".

מבחינה מעשית, רשומה של כעמוד, אשר אם הייתי כותבת אותה על דף עם עט,

סביר שהייתה נמשכת כחצי שעה, ואילו מול המחשב, עקב חשיבתי המסתעפת,

והמידע האינטראקטיבי שמאפשרת הטכנולוגיה, הרי שאני מוצאת את עצמי לעיתים קרובות

גולשת שעות ומגיעה למידע שבכלל אינו רלוונטי לרשומה אותה אני כותבת.

תחושה שונה, אחרת, עדיין דורשת ממני זמן הסתגלות אך נדמה לי שאני "בכוון" הנכון...