זהו זה, עוד סמסטר הסתיים לו, שלישי מתוך ארבעה, ב"מסע" אל התואר השני. כעת, בעודי יושבת וחושבת כיצד לסכם תקופה בת חצי שנה במספר משפטים, עולה בראשי השאלה: "האם תמה ונשלמה תקופה ולא עוד?!" – מחד, הסתיימה מחויבותי לכתיבה ואני חשה תחושת הקלה – לא עוד חובת כתיבה על בסיס שבועי, אשר פעמים רבות לא הייתה קלה עבורי. ראשית מעצם החשיפה – כפי שכבר כתבתי, איני אדם פתוח ומשתף והידיעה כי כל הגיג שלי, ניתן לקריאה לעיני כל, הקשתה עלי את המשימה. יתר על כן, בסמסטר כה עמוס כסמסטר הקיץ, בו נדרשנו למטלות רבות, הזמן שנדרש ממני עבור כל כתיבת רשומה היה יקר מפז. לעיתים קרובות, מצאתי את עצמי כותבת את הרשומה במסמך "Word", משנה, מתקנת, מוסיפה ומוחקת ורק אחרי עבודה מאומצת של מס' שעות, מעתיקה לבלוג. מאידך, במחויבות זו מצאתי נקודות אור שכיום חבל לי לאבדן – ראשית, רפלקציה על נושאים שונים עליהם למדנו ו / או עליהם גיבשתי בעבר דעה. עצם החשיבה הנוספת, שאילת השאלות ומתן תשובות לעצמי הוכיחו לי את חשיבות ויעילות מטלת הכתיבה. מעבר לכך, בעודי מחפשת מאמרים / סרטונים לתמיכה ו / או לסתירה של עמדותיי, מצאתי את עצמי קוראת על נושאים שונים ומגוונים שאילולא חיפושי, סביר להניח כי לא הייתי מגיעה אליהם – לפחות לא בתקופה הקרובה. מכל מקום, נראה לי כי בשלב זה – בחצי שנה הקרובה, כל זמן שאני עדיין במסגרת הלימודית, בשילוב עם חינוך כיתה במשרה מלאה ואימא במשרה מלאה, "אוותר לעצמי" לפחות בעניין הכתיבה. יתכן, כי כשאחוש פנויה יותר – אשוב לכתוב...  

העולם מתפתח ואי אפשר להישאר מאחור! החברה הטכנולוגית בה אנו חיים, מאופיינת בשינויים תמידיים המתרחשים באופן מואץ, בכל תחומי החיים. על מנת להבטיח כי בוגרי מערכת החינוך יהיו ערוכים לשינויים אלה ויצליחו להשתלב, באופן מיטבי, בחברה הגלובלית עתירת הידע, יש צורך לוודא כי מערכת החינוך מספקת את הכלים המתאימים לכך. לאור האמור לעיל, יזמה עיריית בת ים כבר בשנה"ל תשע"א פרוייקט חלוקת טאבלטים   ל 850 תלמידי כיתות ז'-ח' ו כ 150 מורים בעיר.

בשנת הלימודים הקרובה יקבלו כ 2,500 תלמידים בבת ים, מכשירי טאבלט בהם ילמדו באמצעות תוכנת לימוד דיגיטלית.

לכאורה, נשמע מצוין – "העתיד כבר כאן". נשאלת, אם כן, השאלה: מדוע אמש, בחדשות ערוץ 2 הביעו ההורים את התנגדותם לפרוייקט ואף פועלים במרץ רב להחתים על עצומה כנגד הפרויקט?!

אכן, "לא כל הנוצץ זהב הוא"! על פניו, הפרויקט נראה ונשמע מאוד מבטיח ואולם, לצערנו, כמו רב הדברים בחיינו, גם כאן נכנס השיקול הכלכלי ובאופן משמעותי. האם מדינת ישראל ו/או מי מרשויותיה המקומיות או האזוריות ערוכות לתקצוב פרויקט שכזה???! התשובה כמובן שלילית ומכאן שהנטל הכלכלי נופל על ההורים, אשר לא בהכרח, יכולים ו/או רוצים לממן את הפרויקט. מעבר לכך, טוענים ההורים כי השימוש שנעשה בטאבלטים בשנה החולפת הינו מזערי ומתוך כך, אין סיבה להשקעה – המחברות וספרי הלימוד מספיקים לדידם.

לעניות דעתי, עד אשר לא ימצא פתרון כלכלי אמיתי ומשמעותי למערכת החינוך בכללותה, לא ניתן יהיה לשלב, באופן יעיל, את הטאבלטים ו/או מקבליהם  בקרב התלמידים.

ראשית, ללא תקציב לא ניתן להכשיר מורים. כשאלה האחרונים, אינם מכירים לעומק את הכלי, סביר כי מרביתם יתקשה, אם לא יתנגד, להכנסתו למערכת החינוך. אל לנו לשכוח כי הטאבלט ודומיו, הינם אמצעים ולא מטרה. מתוך כך עולה השאלה - "מה עושים עימם וכיצד משתמשים בהם?".אמנם, ניתן לומר כי אין גבול למענה שמכשירים טכנולוגיים אלה יכולים להעניק בתחום החינוך ואולם, בהנחה שמורה לא עבר הכשרה ואינו בקיא הן באופן התפעול והן באופן בו ישלב את הפדגוגיה עם הטכנולוגיה, הרי שהטכנולוגיה הופכת לא רק להיות "בלתי רלוונטית" אלא מהווה מטרד. כמו כן, עלות רכישה בסיסית של מכשירי הטאבלט לכל תלמיד, הינה גבוהה וכך גם עלויות התחזוקה והתיקונים במקרה של תקלה/שבר.

יתרה מזו, כפי שכבר ציינתי - האופן המואץ בו מתרחשים השינויים בחיינו, בעקבות ההתקדמות הטכנולוגית, מביא למציאות בה כלי שהיה טוב ושמיש בשנת לימודים אחת, אינו רלוונטי כלל בשנה שאחריה – אינו תומך בתוכנות ואפליקציות המתעדכנות ומתחדשות, חדשות לבקרים. .

לסכום, דרוש שינוי תפישתי בסיסי, בקרב הנהגת המדינה, בעקבותיו ישתנו סדרי העדיפויות בנושא חלוקת המשאבים., כאשר יבינו מנהיגנו כי "החינוך מעל הכל" המשאבים הראויים יופנו לטובתו כך נזכה לחינוך טוב יותר לילדנו, חינוך שבכללותו הטמעת הטכנולוגיה המשמשת כאמצעי, עזר יוצא מן הכלל, להשגת מטרתנו – הכשרת בוגרים יעילים ומועילים לחברה במאה ה 21.

הערכת עמיתים יעילה ומועילה?! לעיתים!

במסגרת הקורס "עיצוב סביבות למידה מתוקשבות" הוטל עלינו הסטודנטים, ליצור יחידת לימוד משולבת הוראה דיגיטלית. כשבועיים לפני סיום הסמסטר, כל סטודנט / קבוצת סטודנטים נתבקשו להעלות את יחידת הלימוד אל ה moodle, כשהיחידה כבר בשלבים מתקדמים, זאת במטרה לבצע הערכת עמיתים. כל יחידה "זכתה?!" לשני משובי הערכה, משתי קבוצות שונות, עפ"י חלוקה שנקבעה ע"י המרצה ד"ר אתי כוכבי.  את יחידת הלימוד שלי, בחרתי ליצור בנושא "היקף המעגל", במטרה להשתמש בה בשנה"ל הקרובה - בה אני מלמדת מתמטיקה תלמידי כיתות ו'.  אציין כי היחידה נבנתה תוך התייעצות עם שתי חברות – מדריכות מתמטיקה במחוז דרום, אשר העירו והאירו טרם העליתי את היחידה אל ה moodle, להערכת העמיתים. בעת קבלת המשוב, הופתעתי לקבל שני משובים קוטביים – מחד: קבוצת סטודנטיות אשר שיבחה ואהבה מאוד את יחידת הלימוד. את מרבית הערותיה / הארותיה קיבלתי - הוספתי ושניתי את היחידה בהתאם. מאידך, סטודנט שקטל! את היחידה מתחילת ועד סופה.  אציין כי עשה זאת בשפה ובדרך עדינה ומכבדת. בעקבות סיטואציה זו, עלו בראשי מספר שאלות: ראשית, היתכן...?! שישה אנשים, ובכללם אני, מעריכים את היחידה באופן מסוים ואדם שביעי באופן הפוך לחלוטין?! ניסיתי לבדוק את האפשרות שהמחוון אינו ברור דיו ונתון לפרשנויות. ואולם, מסקנתי הייתה המחוון ברור, מובן וחד משמעי. בשיעור השבוע, כאשר פגשתי את הסטודנט המעריך, שוחחנו ביננו, שיחה כנה אמיתית ומכבדת. פתחתי את השיחה באומרי "הבנתי שלא התחברת ליחידת הלימוד שלי..." הסטודנט שחש נבוך, ענה כי פנה אל המרצה בבקשה לא להעלות את הערכתו בפורום לעיני כל, אלא לעיניה ולעיני בלבד, אך נענה בסירוב. הסטודנט הרגיש מאוד לא נח עם הערכתו, חשש כיצד תתקבל על ידי ואולם, ביודעו שהוא נבחן על יכולת ההערכה שלו, החליט לכתוב את דעתו במלואה וללא פשרות. סיטואציה זו מביאה אל השאלות: "כן או לא הערכת עמיתים?" תשובתי - כן! "בפומבי?" תשובתי - לעיתים!, לא באופן גורף ובוודאי לא בניגוד לרצון המעריך ו/או המוערך. עוד אציין כי הערכה זו, על אף שנכתבה, כאמור, בלשון עדינה לא הביאה לתוצאה המקווה. אינני יודעת אם הסיבה הינה "אנטי תת הכרתי" או התנגדות הכרתית לכתוב, אך לא שינתי ולו דבר אחד ביחידת הלימוד בעקבותיה. לעומתה, הערכת הקבוצה האחרת הניבה את התוצר המצופה והביאה למספר שינויים ותוספות ביחידה.  

  

אפליקציית Books iRead בפייסבוק

שנת הלימודים תשע"ג החלה השבוע בהתרגשות גדולה. כבכל שנה, בכל בית ספר ובכל כיתה נערכות אספות הורים. השנה,זו הפעם הראשונה שנבצר ממני להשתתף באספת הורים בכיתתו של בני, הלומד בחט"ב - בכיתה ח', במקומי הלך אביו. ואולם מאחר וחשתי "מנותקת" שאבתי כל "פיסת מידע" על הנאמר והנעשה שם. אחד העדכונים שקיבלתי, היה ויכוח בין שתי אמהות: האחת העלתה בפני מחנכת הכיתה את הטענה: "מדוע נתנו לילדים לחופש מטלת קריאה?". הילדים נתבקשו לקרוא שני ספרים ולכתוב עליהם עבודה. לדעתה, זהו "סוג של גזילת חופשתם, חופש פשוטו כמשמעו חופש, ללא מטלות!". לעומתה, אם אחרת, הציגה את הנושא מנקודת ראות שונה: "אנו רוצים לחנך את ילדינו לקריאת ספרים, אם לא עכשיו אימתי?! שישבו קצת פחות מול המחשב ויכתבו קצת פחות סטטוסים בפייסבוק!..." לו הייתי שם, ודאי יכולתי להציע "פשרה" - קריאת ספרים ושימוש מושכל בפייסבוק, אינם סותרים אלא אף משלימים זה את זה!. אפליקציית iRead  Books  בפייסבוק -  שיתוף בין התלמידים בתובנות, חוויות, המלצות ורגשות http://apps.facebook.com/ireadit/. יחד עם זאת, יש לשים לב אם ניתן להפוך אפליקציה זו לכיתתית בלבד. אם לא, ניתן ליישם זאת, בדף פייסבוק ייעודי דוגמאת  For those who love reading books אך, כקבוצה סגורה. מיותר לציין כי הטכנולוגיה "התגייסה" לעזרתי ושלחתי למחנכת הצעה זו בדוא"ל. שמחתי לקבל על כך תגובה חיובית נלהבת, תוך הבטחה כי השימוש באפליקציה ייושם כבר במהלך שנה"ל הנוכחית. כעת, שואלת את עצמי: האם מערכת החינוך הרוויחה עוד מורה ה"מכוונת אל המקוון"?!.

כיתה קטנה משמע חינוך ולמידה איכותיים?!

בבית ספר "שדות יואב", שהיה עד שנה"ל תשע"א ביה"ס היסודי היחיד במועצה אזורית "יואב", נהינו בד"כ התלמידים והמורים  ממספר קטן של תלמידים בכיתה. עם גידול מס' התושבים במועצה – בניית הרחבות ביישובים, החל גדל בהתאמה, גם מס' התלמידים. אי לכך, הוחלט לפתוח בי"ס יסודי נוסף – "האלה" – בית ספר צומח.  האחרון החל את עבודתו, עפ"י דרכי העבודה הנהוגים ב"שדות יואב" -  שיטת לימוד ייחודית "שיטת הנושאים" http://goo.gl/auxxQ

כעת, שנתיים לאחר פתיחתו של בי"ס "האלה", מנהלים הורי וועד ביה"ס, מאבק מול המועצה בקריאה: "כן לכיתות הקטנות"!. דרישתם, לשמור על סטנדרטים של עד 25 תלמידים בכיתה. בעיקר בהתחשב בעובדה שמדובר בשיטת הנושאים (ראה קישור). לעומתם המועצה הבהירה ש"היא שואפת ל 25 תלמידים בכיתה אך ה"הקו האדום הוא עד 30". מיותר לציין, כי כמו רב הדברים בחיינו, מדובר בשיקולים כלכליים.

השבוע פנתה אלי חברה, אחת מחברות הוועד, בבקשה להצטרף למאבק והופתעה לסירובי, שהרי לדעתה אני "בעלת אינטרס" - בשנה הבאה ביתי הצעירה תעלה לכיתה א'. 

ניסיתי, אם כי ללא הצלחה מרובה, לשכנע אותה בעמדתי. ראשית: אמנם, מספר מצומצם של תלמידים זה חיובי וחשוב אך, 17 תלמידים בכיתה זו כיתה קטנה מידי לטעמי – בעיקר במובן החברתי. בהתחשב במרחקים הגדולים בין הישובים קיים קושי לקיים מפגשים חברתיים אחה"צ. במידה והמועצה תתחייב  ל 25 תלמידים לכל היותרבכיתה, ויהיו 51 תלמידים בשכבה, הרי שתיווצרנה כיתות כנ"ל.

אכן, מועצת "יואב" חרטה על דגלה לשים את החינוך בראש סדר העדיפויות, אך לעניות דעתי,    30 תלמידים בכיתה אין פרושו סתירה לחינוך איכותי.

עוד אציין כי כיתה קטנה עם מורה מסורתי, משולה בעיני לכיתה בה לכל תלמיד יש מחשב נייד / טאבלט והמורה עומד במליאה עם ספר ומכתיב שיעור בהיסטוריה... מניסיוני, לצערי, פגשתי מורים רבים אשר גם כשיש בידם חצאי כיתות משמע 14-18 תלמידים, הם אינם משנים את שיטת ההוראה, כאילו היו בכיתה עם 40 תלמידים. לעומתם, מורים איכותיים, (דוגמת מירי שני, שהייתה מחנכת של בני הבכור, ב"שדות יואב" ועבדה בשיטת הנושאים), סביר שיגיעו לכל תלמיד, גם יהיו בכיתתם 33 תלמידים –לא קל נכון, אך אפשרי!.

אמירה זו מחזירה אותי מספר חודשים אחורה, אל הפרסום שלי "מקומנו המורים כמחנכים" ומחזקת את דעתי, כי אישיותו ויכולותיו של המורה, הם שיצעידו את דור העתיד להצלחה! גודל הכיתות והאמצעים הטכנולוגיים הקיימים, הינם אמצעים ולא מטרה. אמנם, איני מטילה ספק בדבר נחיצותם של הנ"ל, שהרי הם גורמי סיוע משמעותיים, אך בסופו של דבר, החינוך הוא בידינו המורים, זאת כמובן מבלי להתעלם מחלקם החשוב ביותר של ההורים.

Web log - היומן האישי של פעם

את מקומו של "היומן האישי של פעם" תופס כיום היומן המקוון -web log  המוכר לנו כ"בלוג". הבלוג משמש להבעת עמדות, דעות ותחושות בנימה אישית וכמובן סוביקטיבית של הכותב. ואולם, כמו מרבית התהליכים המתרחשים בחיינו, גם כאן גבולות הפרטיות הולכים ומטשטשים תוך שהגיגנו, רעיונותינו ותחושותינו הופכים אט אט לנחלת הכלל.

אריאלה לונברג כותבת בבלוג שלה: יש מי ששומע?  http://goo.gl/H9xtJ  "... אני מאמינה שעצם הפרסום משפיע על המוטיבציה לכתיבה מתוך כך שלראשונה יש קוראים לכתיבתם של הילדים... התלמיד כותב לראשונה לקהל יעד.  יש לו קול,  הוא נחשב, כתיבתו יכולה לחולל משהו. אין ספק שדבר זה מעורר את המוטיבציה לכתיבה...". בניגוד לאריאלה ברצוני כאן להטיל ספק בעובדה ש"בלוג בהכרח מעורר מוטיבציה לכתיבה". לעניות דעתי, שימוש בבלוג ככלי למידה, אכן עשוי לשפר את תהליך הכתיבה, הוא חושף את הלומדים לטכנולוגיית המחשבים  ומאפשר לתת דגש לנושאים הנלמדים בתכנית הלימודים. כמו כן,  ניתנת פומביות להגיגים אישיים, תוך יכולת לרפלקציה עתידית וקבלת תגובות עמיתים. ואולם, אני שואלת את עצמי: האם הבלוג בהכרח מתאים לכלל התלמידים ובאמת אצל כולם מעודד לכתיבה???! האם אין תלמידים בעלי רתיעה לחשיפה – אם מפאת אופיים או מפאת העובדה שהם מודעים לשגיאות הכתיב שלהם?! התשובה היא: בוודאי שיש! ועל כן אנו כמורים צריכים להפעיל, כתמיד, שיקול דעת. כמו בכל שילוב של טכנולוגיה בהוראה, תפקידו של המורה הוא בחירת הכלי הנכון עבור התלמיד המסוים, כך שיקדמו אל  המטרה באופן המיטבי, תוך ניצול הערך המוסף של הטכנולוגיה בהוראה ולא שימוש העשוי לגרום נזק.

סרט בשיעור משמע "שיעור מהסרטים"?!

במסגרת הקורס "עיצוב סביבות למידה מתוקשבות", במטרה ליצור יחידת לימוד מתוקשבת, הריני תרה ברחבי האינטרנט אחר חומרי לימוד, איכותיים. שמחתי "לגלות" את האתר החינמי "אני 10" המציע סרטוני וידאו קצרים בנושאים מגוונים מתוכנית הלימודים במתמטיקה לכל הכיתות א'- י"ב  http://ani10.org/ 
אתר זה הינו יוזמה ברוכה של הגב' מאיה קלנר, אדריכלית במקצועה ומטרתה בפועלה זה, לסייע לתלמידים בצמצום פערים במתמטיקה כפי שהיא מספרת בראיון טלוויזיוני אצל אורלי וגיא:      

 www.youtube.com/watch?v=_3lcjYAQ8ZU

 "אתר 'אני 10' הוא ביטוי נהדר לאכפתיות ונתינה באינטרנט בתחום החינוך...", כפי שכתב יורם         אורעד

 http://shluvim.macam.ac.il/pg/news/yoramorad/read/40042/-10

בעודי מתלהבת מה"תגלית" החדשה ומשלבת סרטון במהלך שיעור ביחידת הלימוד, אותה אני        מכינה, התקיים במסגרת הקורס "הערכת סביבות למידה מתוקשבות" השיעור: "שיעור מהסרטים" בהנחיית ד"ר ליאת אייל, בו למדנו כיצד יש לבחון סרטים ובאיזה אופן ראוי להשתמש בהם. 

בתום השיעור, קיבלה יחידת הלימוד שלי "תפנית". הסרטון מאתר "אני 10" וסרטון נוסף של "בריינפופ", על אף היותם טובים, הוצאו מהשיעור שהרי אין בכוחם להוות תחליף להוראה שלי בכיתה בזמן השיעור. עם זאת, מאחר ומצאתי אותם כסרטונים איכותיים השימוש בהם הוסב כהסבר נוסף עבור אותם תלמידים הזקוקים לו בבית – אלה שלא הבינו דיים או כאלה שפספסו מסיבה כלשהי את השיעור. זוהי תוספת ראויה העונה על צרכים ספציפיים של פרט זה או אחר.  אפשרויות נוספות לשימוש בסרטוני הסבר אלו הן: כהתרמה לקראת השיעור. כאשר הלומדים מגיעים לשיעור לאחר שצפו בסרטון, נקודת הפתיחה של השיעור שונה. כמו כן, סרטונים אלה יכולים להוות גם העשרה, מעבר לחומר הנלמד בכיתה.

עלינו המורים, כצרכני הידע מוטלת החובה להשתמש בידע באופן מושכל – לבחור את הסרטונים כך שיקדמו אותנו לעבר מטרת השיעור תוך ניצול מירבי של הערך המוסף של הטכנולוגיה.