שינוי וחדשנות לשם מה?

מאמצים רבים מושקעים במטרה לשנות ולחדש את פני מערכת החינוך-באמצעות רפורמות כגון:  יול"א 1960, "האינטגרציה" 68, יוח"א 1997, "מחר" 98, "דברת" 2003, "אופק חדש" 2008, "תוכנית התקשוב הלאומית" 2010 ו"עוז לתמורה" 2011.

נשאלת השאלה לשם מה, האם לא החינוך "הישן" הוא זה שהביא אותנו עד הלום – הישגים מדהימים בתחומי המדע והטכנולוגיה?!

קובעי המדיניות, חוקרי חינוך ואנשי ציבור מרבים לדבר על "משבר במערכת החינוך". הישגים נמוכים של התלמידים במבחנים במקצועות היסוד, תוכניות לימודים בלתי עדכניות ואחוז נמוך של זכאים לבגרות. שימוש בפדגוגיה ישנה - דרכי הוראה ולמידה קלאסיות, הוראה פרונטלית כשהמורה משמש כמקור הידע, סטנדרטיזציה של זמן, מקום ותפוקות – שאיפה להישגים זהים לכל התלמידים.

אם כן, האם ניתן לדבר במושגים של "משבר"? הרי, מדדי ההערכה כלומר דרכי ההבחנות, שייכים גם הם לסטנדרטים הישנים.

ובכן, לעניות דעתי,  זהו  משבר. אמנם, ההישגים אליהם הגיעה האנושות בזכות אותם "פורצי דרך" הם רבים אך אסור לנו כחברה ובעיקר כאנשי חינוך, לאפשר מצב בו רק "יחדי סגולה" יתקדמו- אתנו או בלעדינו, ומרבית האוכלוסייה תישאר "אי שם מאחור", ללא יכולת לנצל את הפוטנציאל הטמון בכל אחד ואחת וללא יכול לעשות שימוש מושכל בטכנולוגיות ובממצאים הקיימים.

צימצום בחינות הבגרות

לפני מספר חודשים, הודיע איש התקשורת, יאיר לפיד, כי הוא עוזב את חברת החדשות לטובת כניסה לפוליטיקה. לפיד הקים את מפלגת "יש עתיד" תוך שהוא מתחייב, כחלק ממצע המפלגה, לפעול לצמצום משמעותי של תוכנית בחינות הבגרות.

אודות מבחני הבגרות כיום ראה:  http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%AA_%D7%91%D7%92%D7%A8%D7%95%D7%AA

תלמידים והורים כפרטים ואף קהילות, מדרגים את עצמם ואת בתי-הספר שלהם,כיום, עפ"י הישגים בחינות הבגרות. נראה כי בחברתנו מבחנים אלה התקבלו כמדד נפלא למשהו מאוד חשוב הנוגע לחינוך ילדינו. כמו כן, ציונים גבוהים בבחינות הבגרות הם אחד מתנאי הכניסה לפקולטות "נחשבות" בכל אחד מהמוסדות האקדמיים בארץ.

מכאן עולות השאלות: מה טיבם של מבחנים אלה?! כיצד הם בנויים?! האם הם באמת כה חשובים או שאולי צודק לפיד שיש צורך לצמצמם?! מה משקפים הצלחה / אי הצלחה בהם?!

מבחני הבגרות כפי שהם כיום, ברוב המקצועות, הינם אוסף של שאלות המנסות למדוד את יכולתם של התלמידים לזכור אוסף גדול של עובדות. עובדות שספק אם יש חשיבות לזוכרן... שהרי, בעידן הטכנולוגי בו אנו חיים, כל המידע נגיש ב"לחיצת כפתור". יתרה מזאת, נשאלת השאלה מיהו בעל היכולת לבחור מתוך מאגר הידע האנושי האין סופי, את העובדות אשר חיוניות לכל?! ומדוע החליט שדווקא עובדות אלה הן החשובות ולא אחרות?! ומה לגבי הרעיון של סטנדרטים אחידים, האם זה הגיוני לשאוף שכל בני השמונה עשרה יהיו בקיאים באותו החומר?! תלמיד שאינו מסוגל ו/או מעוניין לשנן את אוסף העובדות הנ"ל, תהיה הסיבה אשר תהיה (קוגניטיבית, רגשית או אחרת) האם זה מנבא לגבי הצלחתו בעתיד, כאדם, כאזרח ואפילו כסטודנט?!

ברצוני להביא כאן דוגמא אישית מתוך ביתי. בן זוגי, ניב, נולד בקיבוץ, שם ערך העבודה היה ערך עליון – לא פחות חשוב ואולי אף חשוב יותר מהלימודים. תלמיד שלא קם מוקדם בבוקר לביה"ס נשלח לעבוד. במהרה, ניב וחבריו "תפסו את הפטנט" ולא קמו בבוקר. משמע – סוף כיתה י' הייתה השכלתם "השכלה חקלאית" על הטרקטור. מיותר לציין שלא סיימו שתים עשרה שנות לימוד עם תעודת בגרות. עובדות אלה לא הפריעו לניב לאחר מספר שנים – כשהחליט שהוא רוצה ללמוד לעבור מכינה ולסיים בהצלחה יתרה את ה"טכניון" ובהמשך, להצליח בעבודתו כמהנדס. יתכן כי מקרה זה מיצג שורה ארוכה של מקרים דומים ועל כן איני רואה חשיבות בכמות כה גדולה של מבחני בגרות שרובם, תכליתם שינון חומר.

בהחלט יעשה נכון לפיד, לעניות דעתי, אם יצמצם את מס' הבחינות. תתקיימנה בחינות רק במקצועות הליבה ובהן יבחנו אך ורק מיומנויות, ללא צורך בשינון. כמו כן, יש להמשיך ולאפשר לתלמידים להיבחן כל אחד בהתאם ליכולותיו ו/או מגבלותיו לדוגמא דיסלקטים בעלי צורך לבחינה בע"פ.

הפרעות קשב וריכוז

בעודי "משוטטת" בפייסבוק, נתקלתי בתמונה המדהימה הנ"ל, אשר החזירה אותי לאחד השיעורים שהתקיימו בקורס "מדעי החינוך של המאה ה 21" במסגרת לימודי לתואר שני בחינוך. בשיעור זה, נכנסנו מעט "לעובי הקורה" במטרה לבדוק מדעית: "מהי הפרעת קשב וריכוז?". נוכחנו כי הפרעה זו אינה מחלה אלא התפתחות קוגניטיבית מאוחרת, של כשלוש שנים ביחס לגיל הביולוגי, ואולם, ילדים עם הפרעת קשב, פורחים בשלב מאוחר יותר. הפרעות הקשב באות לידי ביטוי בהיפראקטיביות, אימפולסיביות והסחת הדעת. אחטא לאמת אם אמר ש"קל ללמד בכיתה של 35-40 תלמידים, כשתלמיד בעל הפרעת קשב , הוא אחד או יותר מן הנוכחים בכיתה". יחד עם זאת, מאז ומתמיד, היה לי כמורה, מקום מיוחד, חם בלב לילדים אלה. גישתי הייתה: "מסכן הוא חולה, אי אפשר לבקש ממנו להתנהג אחרת כמו שאי אפשר לבקש מעיוור לראות...". לאחר שיעור זה, באחת "נפל לי האסימון": המסכנים זה לא הם, זה אנחנו כחברה שאינה יודעת להכיל את השונה, האחר, שהרי, שונה אינו בהכרח רע!!! הבנתי, שהגיע הזמן שמתווי המדיניות במשרד החינוך, ישכילו סוף סוף להבין כי אנו בעידן חדש: לא בתקופת המהפכה התעשייתית של לפני 200 שנה... מערכת החינוך אינה מכונה, התלמידים אינם חומרי גלם שעליהם ליצר תפוקות ע"י השגת הישגים, תכניות הלימודים אינן פס ייצור המוני, לינארי המוכתב מראש. הגיל הביולוגי אינו בהכרח מצביע על ההתפתחות הקוגניטיבית ולא ניתן "בלחץ" לשנות זאת. ישיבה בחדר סגור למשך 5-7 שעות, בה נדרש להתרכז בלמידה, שבדרך כלל רוב נושאיה אינם מתחומי העניין שלו, ישיבה כנ"ל, אינה מתאימה לכל ילד. אופן ההוראה של המורה כמקור הידע, אינה רלוונטית עוד! המידע קיים ונגיש, ל"ילדים הדיגיטליים" אף יותר מאשר לנו – ה"מהגרים". במקרים בהם המורה "מתקדם" הוא מלמד בכיתה ונעזר במחשב ובברקו אך, האופן נישאר אותו אופן, בו היה מלמד גם בתקופה ה"טרום הטכנולוגית". גם דרכי ההערכה אינן עוד רלוונטיות. לצערי, כפי הנראה, אין בין מתווי המדיניות ומקבלי ההחלטות במשרד החינוך, אנשים בעלי הפרעות קשב וריכוז, שאם לא כן, ודאי היו שומרים על גמישות מחשבתית וחוסר קיבעון  ומשנים את הנחות היסוד של המשרד.

תסמונת "הראש הקטן" אצל מורים

במסגרת לימודי תואר שני בחינוך, במכללה ללימודים אקדמיים באור יהודה, פתחה מגמת תקשוב ולמידה 2011, קבוצה סגורה בפיס בוק. ביום רביעי ה 2.5.2012 העלה אחד הסטודנטים את השאלה הבאה: " תגידו לי : מכללות להכשרת מורים מכשירה אנשים עם "ראש קטן" ??????????????????????? "

מרגע שקראתי את השאלה אני תוהה: היתכן שהוא צודק?! מאין נובעת אמירה זו?

ובכן, כמורה, לעיתים קרובות גם אני נתקלת בתופעת "הראש הקטן" ונשאלת השאלה: מדוע?

לעניות דעתי, מספר גורמים הם שתורמים לכך: ראשית,  אתחיל במכללות להכשרת מורים, כפי שציין אותו סטודנט.  

דרישות סף הכניסה למכללות אלה, נמוכות משמעותית ביחס למקצועות חופשיים אחרים. לדוגמא: לימודי משפטים- נדרש סף קבלה של סביב 700 בפסיכומטרי -  http://www.mat.co.il/lEa לעומת סף קבלה למכללה למורים- נדרש סף של סביב 500. מכללות מסוימות מקבלות אף עם 450 ולעיתים כלל לא נדרש פסיכומטרי  http://www.mat.co.il/lEC. מבקשת בזאת להדגיש, כי אין באמירתי זו  לקבוע כי כל מי שהולך ללמוד חינוך במכללות הינו בעל פסיכומטרי נמוך ו/או בעל יכולות נמוכות, אולם, ניתן להסיק מהנ"ל, שרבים מן המתקבלים למכללות לחינוך, לא היו מתקבלים למקומות אחרים ואולי להיפך – כיון שלא יכלו להתקבל למקומות אחרים, הלכו אל המקום הכל כך חשוב בעיני – המקום שמכשיר צוות חינוכי עבור דור המחר! כמי שלמדה תואר ראשון באוניברסיטת ת"א ואח"כ עברה הסבת אקדמאים, במכללת "לוינסקי" לחינוך, צר לי,  להעיד כי רמת הלימודים גבוהה הרבה יותר באוניברסיטה.  

המכללות הן, כפי שציינתי, רק אחת מן הבעיות שעשויות להצביע על הסיבה ל"תסמונת הראש הקטן" אצל המורים. בעיה נוספת היא התגמול. המורים בישראל מרווחים משכורת נמוכה באופן משמעותי ממקבליהם בעולם, כך פורסם בעיתון "גלובס" 7.9.2010 מתוך דו"ח OECD  2010 http://www.mat.co.il/lE1. אמנם, בכתבה זו מתייחס יוסי וסרמן, מזכ"ל הסתדרות המורים, לתוכנית הרפורמה "אופק חדש" בה כביכול (עם דגש על המילה כביכול) הועלה שכר המורים בממוצע של 26%,.אך גם על כך ברצוני להביע הסתייגות! שכר לא נקבע רק בבדיקה תלוש השכר-  ברוטו עבר מול הווה! יש לבדוק גם את סך שעות העבודה הנדרשות ובכך, ניתן לאמר, כי מר וסרמן חטא לאמת Http://www.mat.co.il/lEY.

כמו ביחס למקבילהם בעולם, כך גם ביחס למגזרים אחרים במשק הישראלי, נחשב שכר המורים לנמוך ומכאן גם חוסר יוקרה והערכה למקצוע http://www.mat.co.il/lEg.

עם רמת שכר כזו, גם תחושת שליחות המפעמת בלב רבים ממי שמתאימים לחנך את הדור הבא, לא תספיק על מנת לצרף מחנכים איכותיים, החייבים להביא פרנסה בכבוד.

בעיה שלישית שברצוני להעלות הינה גזרות רפורמת "אופק חדש". מעבר למספר שעות ההוראה שנוספו לכל מורה, הרי גזרות אלה, הפכו את המורים ל"פקידים" המתעסקים אחוז ניכר מהזמן בדוחות ועניינים מנהליים ובכך נגזל זמן רב מהעיסוק במהות – הילדים. כידוע, זמן הוא משאב ומשאב טבעו להיגמר. מאחר ולמורה יש זמן מוגבל עם תלמידיו, הרי שאינו "מחפש" מטלות נוספות ומכאן נובעת תגובת "הראש הקטן". מן האמור לעיל, נראה בברור מדוע קיימת במגזר החינוכי תסמונת "הראש הקטן"- תסמונת שאינני מקבלת אך בהחלט מבינה מהיכן היא נובעת.