הערכה תלמידים במערכת החינוך:
הערכה – תהליך איסוף נתונים לבדיקת הצלחתו של אובייקט כלשהו: תכנית לימודים
/ פרויקט / בית ספר / מורים / תלמידים.
לאחר
איסוף הנתונים בדיקתם וניתוחם מתקבלת החלטה לגבי אופן המשך פעולה.
תהליך
ההערכה הינו תהליך שיש לבחון לאורך זמן ולא באופן חד פעמי.
ברשומה
זו מבקשת לבחון את השאלה באיזה אופן אנו, כמורים, מעריכים את תלמידנו במערכת
החינוך והאם נכונה דרך זו?
באופן
תאורתי, ידוע היום ראה מאמרו של Kozma, כי הערכות תפקודיות ופרויקטים, מספקים לתלמידים משימות הבודקות
רמות ידע גבוהות, הדומות למשימות איתן יתמודדו בבגרותם בעולם העתידי ועם זאת
בפועל, עדיין מדדי
ההצלחה במערכת החינוך מבוססים על שיטת הערכה מסורתית – מדדים סטטיסטיים כמותניים הבוחנים
את הילד על ידע מצומצם במקצועות שונים, ובודקים את מידת הצלחתו במבחני המיצ"ב,
מפמ"ר ובגרות. מדד ההצלחה – הישגים גבוהים במבחנים.
לעניות
דעתי, אנו עושים עוול לתלמידנו. ילדים שונים, בעלי יכולות שונות נאלצים לעמוד
בסטנדרטים זהים. יתרה מזאת, אנו חוטאים למטרה אליה אנו שואפים –
הכנת הילדים לחיים עתידיים, להיות אזרחים יעילים ומועילים בחברה. שינון חומר, כפי
שבא לידי ביטוי כיום, במרבית המבחנים אינו חותר למטרה זו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה