ביום שני ה 9.7.2012 הועלתה במסגרת
הקורס "היבטים גלובליים של התקשוב" בהנחיית ד"ר חגית טל-מישר, סוגיי מעניינת –
כיצד להתמודד עם העובדה שבידי כל הסטודנטים יש מחשבים? ד"ר מישר אף שיתפה
אותנו כי לעיתים היא חשה שהיא משוחחת עם אחוז נמוך מאוד של סטודנטים וכל
השאר שקועים במחשב, וכי אינה יכולה לדעת האם העיסוק קשור לשיעור - מסכמים
אותו או גולשים ברחבי האינטרנט. סוגיה זו נכונה, על אחת כמה וכמה, כאשר מדובר בילדים
ובנוער. לעניות דעתי, כאשר מעמידים את יתרונות המחשב בשיעור אל מול חסרון זה ברור
לי כי חובה עלינו לצייד את תלמידנו במחשבים תוך שינוי הפדגוגיה: ראשית: להיות
מספיק אטרקטיביים כך שתלמידינו יאזינו לדברינו וישתפו עמנו פעולה, שנית: לעשות זאת
בזמן קצר ובתמצות וביתרת השיעור לאפשר לילדים למידה פעילה עצמית ו/או שיתופית ברשת
כשאנו משמשים כמתווכים.
דעתי זו קיבלה ביסוס נוסף כשעתיים
מאוחר יותר. בעוד ד"ר יאיר צדוק מסביר נושא מסוים על הלוח האלקטרוני, החל
הלוח רועד. תגובתו הצינית הייתה: "לוח חכם".
העובדה שהיו בידינו מחשבים אפשרה
גלישה מהירה באתרי החדשות באינטרנט והתברר כי הייתה זו רעידת אדמה. לאור האמור
לעיל, ארזנו את חפצינו, מחשש לרעידה נוספת וחלילה התמוטטות של המבנה, ועברנו ללמוד
בחוץ. תודה לאל, לא הייתה רעידה נוספת ואולם, המידע שהיה בידנו הפך לידע וידע
פרושו כוח. כמו כן, מיותר לציין כי ללא
המחשבים הניידים לא ניתן היה להמשיך את התרגול שהרי השיעור ברובו מעשי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה