את מקומו של
"היומן האישי של פעם" תופס כיום היומן המקוון -web log המוכר לנו כ"בלוג". הבלוג משמש להבעת
עמדות, דעות ותחושות בנימה אישית וכמובן סוביקטיבית של הכותב. ואולם, כמו מרבית התהליכים
המתרחשים בחיינו, גם כאן גבולות הפרטיות הולכים ומטשטשים תוך שהגיגנו, רעיונותינו ותחושותינו
הופכים אט אט לנחלת הכלל.
אריאלה
לונברג כותבת בבלוג שלה: יש מי ששומע? http://goo.gl/H9xtJ "... אני מאמינה שעצם הפרסום משפיע על
המוטיבציה לכתיבה מתוך כך שלראשונה יש קוראים לכתיבתם של הילדים... התלמיד כותב
לראשונה לקהל יעד. יש לו קול, הוא נחשב,
כתיבתו יכולה לחולל משהו. אין ספק שדבר זה
מעורר את המוטיבציה לכתיבה...". בניגוד לאריאלה ברצוני כאן להטיל ספק בעובדה
ש"בלוג בהכרח מעורר מוטיבציה לכתיבה". לעניות דעתי, שימוש בבלוג ככלי
למידה, אכן עשוי לשפר את תהליך הכתיבה, הוא חושף
את הלומדים לטכנולוגיית המחשבים ומאפשר
לתת דגש לנושאים הנלמדים בתכנית הלימודים. כמו כן, ניתנת פומביות להגיגים אישיים, תוך יכולת
לרפלקציה עתידית וקבלת תגובות עמיתים. ואולם, אני שואלת את עצמי: האם הבלוג
בהכרח מתאים לכלל התלמידים ובאמת אצל כולם מעודד לכתיבה???! האם אין
תלמידים בעלי רתיעה לחשיפה – אם מפאת אופיים או מפאת העובדה שהם מודעים לשגיאות
הכתיב שלהם?! התשובה היא: בוודאי שיש! ועל כן אנו כמורים צריכים להפעיל, כתמיד,
שיקול דעת. כמו בכל שילוב של טכנולוגיה בהוראה, תפקידו
של המורה הוא בחירת הכלי הנכון עבור התלמיד המסוים, כך שיקדמו אל המטרה באופן המיטבי, תוך ניצול הערך המוסף של
הטכנולוגיה בהוראה ולא שימוש העשוי לגרום נזק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה